לא מזמן סיימתי לקרוא את יומניו של פראנץ קפקא אותם כתב בשנים 1913-1910 כשהיה בשנות העשרים המאוחרות לחייו (יומנים פראנץ קפקא.עורך: מקס ברוד, תירגם מגרמנית: חיים איזק, הוצאת שוקן).
קפקא, בן למשפחה יהודית מתבוללת, חי וכתב בעיר פראג שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו - הונגרית, היום היא עיר הבירה של צ'כיה. השפה הרשמית במדינה הייתה גרמנית. בשפה זו הוא דיבר עם בני משפחתו וחבריו ובה גם כתב את יומניו ואת ספריו.
View Larger Map
הקריאה השפיעה עלי לכתוב יומן בעצמי. שמתי לב שקפקא לא כתב כל יום, למרות שהתכוון לעשות כן ושיש ימים בהם כתב רק שורה אחת שמציינת משהו מאותו היום. יש משהו יפה באפשרות לחזור ולקרוא את הדברים שכתבת, ולראות אותם ממקום אחר. קפקא כותב ביומניו שבדרך זו יכול הכותב להכיר בעובדה שגם במצבים הכי קשים שהיה בהם עדיין יד ימין שלו כתבה ותפקדה, ממש כמו ברגע זה בו הוא כותב את הדברים. ואכן יש ימים בהם אני כותב ביומן... האם קפקא ידע שיומניו יפורסמו? האם היה רוצה שמישהו יקרא בהם כעבור מאה שנים?
לפני מותו ציווה קפקא על חברו הקרוב מקס ברוד לשרוף את כל כתביו (רק חלק קטן מסיפוריו יצא לאור בחייו). ברוד לא שרף אותם. במקום זה הוא החליט להוציא אותם לאור. ברוד הוא גם שערך את היומנים וספרים נוספים של קפקא אשר אותם לא סיים, וגם הוסיף להם הערות. קפקא מתייחס ביומן לידידו הקרוב, מעניין האם הוא רצה שברוד יקרא את הדברים שכתב עליו... בניגוד לדעה שברוד הפר את מצוות כבודו של המת והפר בבוטות את בקשתו האחרונה של ידידו, יש הטוענים שקפקא ידע שברוד לא ישרוף את הכתבים בגלל ערכם הספרותי העצום (ברוד היה סופר בעצמו וידע להעריך את עבודתו) ואולי אף רצה במודע או שלא במודע שברוד יוציא אותם לאור לאחר מותו.
מה שמביא אותי להרהר על הכתיבה שלי, הכתיבה האישית ביומן לעומת הכתיבה בבלוג.
אני שואל את עצמי האם כשאני כותב ביומן אני רוצה שמישהו יקרא את הדברים? התשובה היא לא, לפחות לא לפני שיעברו מאה שנה... ובכל זאת מה הוא ההבדל בין כתיבה ביומן ובין כתיבה בבלוג? האם בלוג הוא מעין יומן "פתוח" שכל אחד יכול להציץ בו ולכתוב את דעתו...?
אחד מהסיפורים הקצרים הידועים של קפקא "לפני החוק" הפך לסרט קצר (היוצר הוא ישראלי - אלון לוי):
קפקא, בן למשפחה יהודית מתבוללת, חי וכתב בעיר פראג שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו - הונגרית, היום היא עיר הבירה של צ'כיה. השפה הרשמית במדינה הייתה גרמנית. בשפה זו הוא דיבר עם בני משפחתו וחבריו ובה גם כתב את יומניו ואת ספריו.
View Larger Map
הקריאה השפיעה עלי לכתוב יומן בעצמי. שמתי לב שקפקא לא כתב כל יום, למרות שהתכוון לעשות כן ושיש ימים בהם כתב רק שורה אחת שמציינת משהו מאותו היום. יש משהו יפה באפשרות לחזור ולקרוא את הדברים שכתבת, ולראות אותם ממקום אחר. קפקא כותב ביומניו שבדרך זו יכול הכותב להכיר בעובדה שגם במצבים הכי קשים שהיה בהם עדיין יד ימין שלו כתבה ותפקדה, ממש כמו ברגע זה בו הוא כותב את הדברים. ואכן יש ימים בהם אני כותב ביומן... האם קפקא ידע שיומניו יפורסמו? האם היה רוצה שמישהו יקרא בהם כעבור מאה שנים?
לפני מותו ציווה קפקא על חברו הקרוב מקס ברוד לשרוף את כל כתביו (רק חלק קטן מסיפוריו יצא לאור בחייו). ברוד לא שרף אותם. במקום זה הוא החליט להוציא אותם לאור. ברוד הוא גם שערך את היומנים וספרים נוספים של קפקא אשר אותם לא סיים, וגם הוסיף להם הערות. קפקא מתייחס ביומן לידידו הקרוב, מעניין האם הוא רצה שברוד יקרא את הדברים שכתב עליו... בניגוד לדעה שברוד הפר את מצוות כבודו של המת והפר בבוטות את בקשתו האחרונה של ידידו, יש הטוענים שקפקא ידע שברוד לא ישרוף את הכתבים בגלל ערכם הספרותי העצום (ברוד היה סופר בעצמו וידע להעריך את עבודתו) ואולי אף רצה במודע או שלא במודע שברוד יוציא אותם לאור לאחר מותו.
מה שמביא אותי להרהר על הכתיבה שלי, הכתיבה האישית ביומן לעומת הכתיבה בבלוג.
אני שואל את עצמי האם כשאני כותב ביומן אני רוצה שמישהו יקרא את הדברים? התשובה היא לא, לפחות לא לפני שיעברו מאה שנה... ובכל זאת מה הוא ההבדל בין כתיבה ביומן ובין כתיבה בבלוג? האם בלוג הוא מעין יומן "פתוח" שכל אחד יכול להציץ בו ולכתוב את דעתו...?
אחד מהסיפורים הקצרים הידועים של קפקא "לפני החוק" הפך לסרט קצר (היוצר הוא ישראלי - אלון לוי):
מי שרוצה להרחיב בנושא קפקא מוזמן להיכנס לבלוג הזה,
מי שרוצה לראות יומן - בלוג של מורה מוזמן לבלוג הזה.
בתור אחד שכותב יומן ועשוי לבקש ממך לשרוף אותו בבוא היום ובכך בעצם לבקש ממך להוציא לו לאור (ולא באמת להכניסו לאש), אציין שלדעתי יומן ובלוג זה שני קטבים שונים. לא מדובר בקו עם שני קטבים בלבד, אך יומן זה אינטרברטי ובלוג זה אינטרנטי. התחושה המדומה של קהל לעומת פרסונל משפיעה על הכתיבה. עם זאת, גם בכתיבת היומן אני מרגיש לא מעט פעמים שאני אמור לשתף את זה עם אחרים ופונה לאנשים נוספים ממני בלבד בכתיבה.
השבמחקמרתק, מושקע ומעורר מחשבה. כתוב היטב!
השבמחקתודה,